אף פעם לא הייתי חסידה של שגרות
הן תמיד שיעממו אותי
דמיינתי אותן כעושי דברו של המפלץ הנורא מכל ,השיעמום
האשמתי אותן בקביעת ניוון ומקובעות
הן תמיד אילצו אותי לחשוב מחוץ לקופסא
יום ועוד יום והדברים חוזרים על עצמם,
רציתי להמציא והמצאתי,
רציתי לחדש ולהפיח חיים במה שנראה לי מוכר
ואז התחלתי להתבונן על הטבע ולראות כי ישנו ריתמוס בסיסי,
שמתנהל לו יום אחר יום אך אף פעם לא באותו האופן.
השמש זורחת כל בוקר ושוקעת עם סיומו של יום ,אך אף פעם לא ראיתי אותה זריחה או שקיעה.
ישנן פעולות קבועות יומיומיות שמתקיימות להן בין אם במודע או לא.
קימה,צחצוח שיניים, אכילה, פניות לצרכים, מנוחה....ובנינהם נערכות פעולות נוספות בהתאם לרצון ולצורך האישי והסביבתי.
הילדים הגיעו ואט ואט נוצרה לה מסגרת מפוארת ורחבה.
קיבלתי בהבנה את הידיעה כי עלי יהיה לחזור על פעולות מסוימות (להניק, לחתל,לכבס,לבלות זמן איכות,לחנך....)שהפכו שגורות ביומיום שלי ,
הבחנתי כי אותן פעולות מהוות בסיס מוצק, אבני יסוד להלך הרוח שסביבי.
אף פעם אני לא באמת עושה את אותו הדבר, תמיד תהיה הכותרת אבל הבחירה כיצד לבצע את המטלה נתונה בידי וכאן לצד הביטחון בקבוע מצאתי את החופש.
אף פעם לא הייתי חסידה של שגרות אך תמיד הייתי מודעת לרצון ולצורך שלי לגדול ולהתפתח לצד המוכר והידוע , להעז לקפוץ אל הלא נודע ולהשתרע על יבשות לא מוכרות.
גיליתי שעבור ילדיי הזרימה האינסופית מעייפת ולצידה המסגרת התוחמת את היום יוצרת ביטחון ומקום להישען עליו בשקט.
כמשפחה יש לנו מס' קווי יסוד שמתוכם אני בונה את מה שנקרא השגרה היומית שלנו,לכל אחד מבני המשפחה הצרכים שלו ועל השגרה לכבד את המרחב האישי של כל אחד ואחד, בתוך הקבוע ישנו הרבה חופש לעשייה ולבטלה
יאמר לזכותו של הריתמוס שהוא מחייב בחינה מתמדת של מה נכון ומתאים לכרגע .
איזה כייף היה לפתוח את הבלוג ולראות שכתבת.
השבמחקהתואם בינינו הוא כמעט מושלם.